מפיקאסו לצבא של בוטים, על טייס אוטומטי

הכל התחיל במסיבה בבית של חברה, בה פגשתי חבר ותיק שהוא רופא ואשר הציג בפניי את ארוסתו – רופאת משפחה בהתמחות.

דיברנו קצת על רופאים ועל המסע שלהם בחיים, ואז היא שאלה "מה את עושה"?

אחרי כמה שניות של מחשבה עניתי: פעם הייתי טייסת, היום אני מפקדת של צבא!

שני השותפים לשיחה פרצו בצחוק 🙂 ודרשו הסבר.

ואני המשכתי:

"יש לי סוכנות לניהול תקציבי פרסום באינטרנט, ואני מנהלת עבור לקוחותיי את כלל תקציבי הפרסום שלהם במגוון מדיות פרסומיות.

הם אומרים לי מה היקף התקציב ומהם היעדים שהם רוצים להשיג, ואני מחליטה מה עושים עם התקציב ואיך: כמה כסף שמים בכל פלטפורמה ובכל סוג של קמפיין, איזה מסר יתאים לכל סוג של יעד וקמפיין, ואיך כל זה משתפר מחודש לחודש.

פעם – לפני שנים, הייתי מנהלת תקציבי פרסום רק במדיה של גוגל, ושם הרגשתי כאילו אני טייס ג'מבו: הייתי מכינה קמפיין, מעלה אותו לאויר, משגיחה שהכל בסדר בזמן ההמראה, ואז מפעילה "טייס אוטומטי", נשענת אחורה בכסא ומתבוננת במערכת עושה את שלה, תוך כדי הכנסת תיקונים היכן שצריך.

היום – אני מנהלת תקציבי פרסום בגוגל, פייסבוק, לינקדאין ופלטפורמות נוספות, כולן מבוססות אלגוריתם מבוסס בינה מלאכותית, סוג של בוט שגם לו בעצמו יש יכולות טיוב מתמשכות, וכך נהייתי מפקדת על צבא של בוטים.

"זו ממש אמנות!" השיב החבר

"סוג של" השבתי, והתחלתי לחשוב על העניין.

מה זאת אמנות? ומה מבדיל בין אמנות זאת לאחרת? מה נותן ערך לאמנות?

לא מזמן ראיתי ראיון של השף יונתן רושפלד בכתבה על בישול מולקולרי, בכתבה הוא אמר כי:

"יש אמנות שבה מציירים פרצוף עם שתי עיניים, אף במקום ופה במקום שלו, וכולם יודעים שזה פרצוף, ואז הגיע פיקאסו ותקע את העין במצח."

כל האמנים שהם ציירים, פחות או יותר עובדים עם אותם חומרים, אבל בכל זאת יש ציירים שהיצירות שלהם הן אחרות. פורצות דרך. כאלה שלוקחות את אותו החומר, והופכות אותו למשהו אחר ויוצא דופן.

גם כל השפים עובדים עם אותם החומרים, אבל בכל זאת – יש שפים שמצליחים לקחת את אותה האפונה, ולהפוך אותה למנה שנראית כמו פסטה ומזכירה טעם של ארטישוק.

ואיפה העשייה שלי משתלבת בכל הסיפור הזה של האמנות?

בדיוק באותו אופן – בשימוש שאני עושה באותם כלים שניתנו לי.

במעקב אחרי "חוקי המשחק" שמתוות הפלטפורמות, ומדי פעם גם בקריאת תיגר עליהן.

למנהלי הקמפיינים שבקהל אתן דוגמא מוחשית – אם גוגל אומרים שקמפיינים חכמים עם אופטימיזציה אוטומטית עובדים טוב יותר עם מילות מפתח בהתאמה רחבה, כך אפעל, אבל אנסה גם את אותו הקמפיין בהתאמה מדוייקת, ואם הוא יתן תוצאה טובה יותר – זה מה שאשמור לטווח הארוך.

ובאופן דומה – אם פייסבוק ממליצים על כמה כותרות וכמה תיאורים לכל מודעה, אייצר כאלה מודעות, אבל גם אייצר כמה מודעות עם כותרת אחת, ותיאור אחד בלבד, And may the best ad win!

ולסיום – אם לינקדאין ממליצים על בידינג אוטומטי, אנסה אותו אבל גם אבדוק ביד ידני גבוה שמטרתו להגיע לפונקציות בכירות, או לחלופין ביד ידני נמוך שמטרתו לספק כמה שיותר קליקים או חשיפות.

ככה – בלי דעות קדומות, בלי להאמין לכל מה שנציגי הפלטפורמות אומרים בשיחות הייעוץ, תוך מחשבה חופשית ונאמנות לאינטרס של הלקוח ורק שלו.

בסופו של דבר – התוצר של פעילות כזאת, הוא מערך פרסומי שמצליח לפרוץ גבולות ולייצר משהו חדש. אחר.

אמנות?

אתם תגידו! 🙂